<h1>ראב"ן סימן קכ"ז</h1>
<h2>דף ו.</h2>
מצאתי בפר"ח מניין שהקב"ה מניח תפילין שנאמר נשבע יי' בימינו ובזרוע עוזו, ימינו זו תורה שנאמר אש דת למו, עוזו אילו תפילין (מניין) שהקב"ה מראה כבודו לנביאיו ולחסידיו באובנתא דליבא בדמות אדם יושב דכתב ראיתי את יי' יושב על כסאו וכתב ואראה את יי' יושב על כסא וגו' וכמו שיש לו רגלים דכתיב ותחת רגליו כמעשה וגומר, וכיון שנודע לנו כי מתראה לנביאיו בעניין הזה נתברר כי זו ראייה האמורה אינה בראיית העין אלא בראיית הלב כי לא יתכן להאמר בראיית העין שנראה דמות הקב"ה שנאמר ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו אלא ראיית הקב"ה בלב היא. וכך יתכן לומר שאפשר לאדם לראות בראיית הלב דמות כבוד אש בראש ועליו תפילין. והאמור ראיתי ראיית הלב דכתב ולבי ראה הרבה חכמה ודעת וכך כוונתו ולא ראיית העין ממש, כי בפירוש אמר הכתב ודברתי על הנביאים ואנכי חזון הרבתי וביד הנביאים אדמה מלמד שמראה לכל נביא דמיון שיכול לראותו אבל ראייה ממש חס ושלום שיש מי שיעלה על דעתו, וכי ר' יצחק חולק על התורה והלא כתב כי לא יראני האדם וחי ובא ר' יצחק ואמר כי נראה הקב"ה למשה. ועוד כתב ויראו את אלקי ישראל וגומר הנה מראה הכתב שראו ומקרא אחר כתב ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה וגומר קשו קראי אהדדי ופרקין לא קשיא האי קרא דכתב ויראו את אלקי ישראל בראיית הלב והאי דכתב כי לא ראיתם בראיית העין. ומצאנו לשון הקודש שקורא כעין זה ראייה וירא יעקב כי יש שבר במצרים ויעקב לא היה במצרים אלא בארץ כנען אלא שראה בלבו, וכהנה רבות. ולמביני הדעת ויראי שמים בפחות מכן דיי להם להבין ולידע שאין בכל התלמוד דברים שמודיע שיש בישראל נותן דמות לבוראינו יתברך שמו [ויתעלה זכרו, אמנם חלוקי לב רשעי ארץ המינים מחפאים דברים אשר לא כן כדי לגנות את עצמן, מי שפרע מדור המבול הוא יפרע מהם]. ומצינו שהקב"ה יתעלה זכרו הראה למשה רבינו בתוך הכבוד שאמר הכתב וראית את אחורי כגון מלאך ובראשו תפילין וראה משה קשר של תפילין ושין של תפילין, והבינם כעניין שהראהו משכן וכל כליו וזה יתכן למראית העין ויתכן לראיית הלב, אבל זה שכתב וראית את אחורי אינה אלא ראיית הלב, ועל אותה ראייה של משה שראה קשר של תפילין אמר ר' יצחק רמז לזה הדבר מן הכתב מניין שנאמר נשבע יי' בימינו וגומר. וכעניין הזה חזון הנבואה הנביא יושב [ער] ורואה בלבו חזון הנבואה כראיית הישן חלום, ומקרא מלא כתב אם יהיה נביאכם יי' במראה אליו אתוודע בחלום אדבר בו פירש וכי במראה עין אליו אתוודע, כאילו בחלום כן אני מתראה ומדבר [עמו], ועל אותם התפילין שנראו למשה חקרו רבותינו מה כתב בהם, ומפרשי ומי כעמך ישראל ומי גוי גדול וכל העניין, ואלו הדברים קבלה הל"מ [היו בידם] ומקבלה פירשום שאי אפשר לדברים הללו להתפרש מן הדעת כלל. וכאשר ראה רבי ישמעאל כהן גדול בבית קדש הקדשים אכתריאל יה יי' צבאות יושב על כסא רם ונישא בראיית הלב כמו ישעיהו (וירמיהו) [ומיכיהו] אמר לו ישמעאל בני ברכני, שיר ושבח הוא כמו ברכו יי' מלאכיו וכמו שאנו אומרים ברוך כבוד יי' ממקומו.
